התובנות שלי מהשבוע כמה זמן את מוכנה לעבוד בלי לראות שקל? כי בעיניי זה אחד ההבדלים הכי גדולים בין מיינדסט של שכירה למיינדסט של יזמית. כשאת שכירה, את עובדת ובסוף החודש נכנסת משכורת. את יודעת פחות או יותר כמה כסף תקבלי ומתי. כשאת יזמית? את יכולה לעבוד חודשים בלי לראות שקל. בלי משכורת שנכנסת בראשון לחודש, בלי בוס שיגיד לך שאת עושה עבודה טובה, ולפעמים גם בלי שום הוכחה שכל מה שאת עושה בכלל הולך להשתלם. ואני יודעת על מה אני מדברת :) בעסק השני שלי הקמתי מותג של מארזים ליולדות. חודשים עבדתי על העסק הזה. השקעתי, תכננתי, בניתי, עשיתי כל מה שצריך כדי להוציא אותו לאוויר. ואז השותפות התפרקה. 250 אלף שקל הלכו לפח. ולא מכרנו אפילו מארז אחד. עכשיו תחשבו על זה. מיינדסט של שכירה היה מסתכל על כל החודשים האלה ואומר: רגע, עבדתי כל כך קשה, השקעתי כל כך הרבה כסף, ומה יצא לי מזה? אבל זאת לא הייתה השאלה ששאלתי. לא ישבתי ושאלתי למה זה קרה לי וכמה זה לא פייר. שאלתי את עצמי מה כן עבד? מה למדתי? מה אני לוקחת איתי לעסק הבא? ואיך אני גורמת לזה לעבוד בפעם הבאה? כי מבחינתי היה דבר אחד שלא עמד על הפרק. וזה לעצור. אז פתחתי עוד עסק. ועוד אחד. והיום אני בונה את העסק החמישי שלי, וחיה בחופש כלכלי שפעם אפילו לא ידעתי שאפשר להגיע אליו. ואתן יודעות מה אני רואה אצל המון נשים שרוצות להיות עצמאיות? הן לא בהכרח נעצרות כי הן לא מוכשרות או כי הרעיון שלהן לא טוב. הן נעצרות כשהן מתחילות למדוד את הדרך שלהן לפי כמה כסף נכנס ביחס לכמה שעות הן עבדו. ״אבל אני כבר חודשיים עובדת על זה, איפה הכסף?״ מאמי, את בונה עסק. לא מחתימה כרטיס. וזה לא אומר שצריך לעבוד לנצח בלי להרוויח או להמשיך לשפוך כסף על משהו שלא עובד. זה אומר שאת צריכה לדעת להסתכל על הדרך שלך אחרת. לא רק מה לא עבד, אלא איך כן אפשר לגרום לזה לעבוד. כי להיות יזמית זה לא רק לפתוח עסק. זה להסכים לקחת סיכונים, לקבל החלטות בלי לדעת מה תהיה התוצאה, ללמוד גם מהדברים שלא הצליחו ולהמשיך ליצור. ולא כולן רוצות את זה. וזה בסדר גמור. אבל אם את רוצה להיות יזמית, את צריכה להתחיל לחשוב כמו אחת. כי את לא יכולה לרצות חיים של יזמית ולהמשיך למדוד את עצמך עם מיינדסט של שכירה. | 
